מילון מושגים

משפחת הקנאביים או הקנבינציאה  Cannabaceae
קנביס שימש משחר ההיסטוריה למגוון שימושים, בהם ייצור סיבים וחבלים, שמן זרעים, שמן למטרות רפואיות וכחומר פסיכואקטיבי.
לזרעי צמח הקנביס אין השפעה פסיכואקטיבית והם מזינים ועשירים בחלבון ונצרכים כמזון לאדם ולבעלי חיים.
בתפרחות של צמח הקנביס זוהו שלוש משפחות כימיות עיקריות של חומרים:  טרפנואידים, פלבונואידים וקנבינואידים (פיטו-קנבינואידים).
כ- 165 פיטוקנבינואידים ידועים קיימים בצמח, שהעיקריים והנפוצים שבהם הם THC ו-CBD.
הראשון THC בעל השפעות של חומר משכר והשני CBD לא.

כיוון שמדובר במין (Species) אחד, הרי שהמפ ומריחואנה הם אותו הצמח בעלי ריכוזים שונים של חומרים פעילים.
המפ הוא צמח קנביס המכיל ריכוזים גבוהים של CBD וריכוזים נמוכים ביותר של THC עד 0.3%, והינו חוקי ומאושר לשימוש במדינות רבות (ומספרן הולך וגדל בהתמדה), לפיכך רוב השמנים המכילים CBD הקיימים כיום בשוק מופקים מצמח ההמפ.
ניתן לעשן את פרחי ההמפ והשפעתם היא של רוגע והקלה מכאב – אבל אין להם השפעה פסיכו-אקטיבית חזקה.
ההמפ שימש בעבר, וחוזר לשמש כיום, כחומר גלם לעשרות תעשיות וניתן לייצר ממנו אלפי מוצרים שונים כמו חבלים, בדים, לבנים לבניין, דלק ועוד.
CBD שמקורו מצמח ההמפ זהה לזה שמופק מהמריחואנה.

צמח קנביס המכיל ריכוזים גבוהים של THC וריכוזים נמוכים יחסית של CBD. מריחואנה (מספרדית מקסיקנית: Marijuana), או גנג׳ה (מהינדית: Ganja, गांजा) כאשר הכוונה היא בדרך כלל לתפרחות הצמח. סם הקנביס קיים בצורות עיבוד שונות, וצריכתו מתבצעת בדרך של עישון ושאיפה, אידוי או אכילה (לאחר עיבוד). השפעתו אורכת לרוב מספר שעות, והיא מתוארת לעיתים קרובות כמעצימה של תחושות (לטוב ולרע).

גם ההמפ וגם המריחואנה הינם בעלי הרכב מולקולרי זהה אבל מייצרים ריכוזים שונים של CBD ו-THC ומדובר למעשה בכמוברים (CHEMICAL VARIANTS=Chemovars). או Chemical Phenotypes.
למרות אי הבהירות בנושא אלפי ה"זנים" שפותחו מידי שנה בעולם לצרכי שוק הפנאי ולתעשייה, המחקר הגנטי העדכני הוכיח שמדובר במין (SPECIES) אחד. THC נמצא בשפע בזנים מסוימים של קנביס שאינם המפ, בעוד שה- CBD נמצא בריכוז גבוה בצמחי המפ ולא במריחואנה. בגידול קנביס שאינו המפ, מנסים למקסם את ריכוזי ה-THC על מנת להגביר את ההשפעות הפסיכו-אקטיביות.
ריכוז ה-THC בהמפ הינו נמוך מאוד, ולמעשה CBD הוא החומר הפעיל המרוכז ביותר בצמחי המפ.
כדי שצמח קנביס יסווג כהמפ הוא צריך להכיל THC במינון נמוך מ0.3%.

ה-CBD הינו פיטוקנבינואיד שהוא מולקולה טרפנו-פנולית העשויה מ-21 אטומי פחמן, אשר נוצרת כתוצאה מדה-קרבוקסילציה (הוצאת פחמן דו חמצני חימום בנוכחות חמצן) מחומר המוצא – חומצה קנבידיאולית (CBDA).
CBD איננו נקשר לקולטני המערכת CB1 או CB2 אלא פועל דרך מספר גדול של מנגנוני פעולה נוספים שהולכים ונחשפים לאחרונה במחקר המדעי. קנבידיאול לא גורם להשפעות "ממסטלות" (INTOXICATING-NON) ולא מרגישים בהשפעתו תחושת התרוממות הרוח (HIGH) בכלל. הקנבידיאול הינו המרכיב השני המרכזי בצמח הקנביס, הוא נטול השפעה משכרת, ואף נוסה במחקרים מסוימים כחומר אנטי פסיכוטי. בשנים האחרונות גובר השיח והמחקר של הקנבידיאול ומתרחבת הכללתו במסגרת החוק במדינות רבות בעולם.

מקורו של CBD הינו מ-CBDA.
בדגימות טריות של הצמח (RAW), מרבית ה-CBD מתקיים בצורתו החומצית, חומצה קנבידיולית (CBDA).
החומר עובר במהלך הדה-קרבוקסילציה משתחררת מולקולת פחמן דו חמצני (הסרה של קבוצת קרבוקסיל – חמצן צמוד למימן COOH) והופך ל-CBD.

קנביס טרי

הפיטוקנבינואיד הוא מולקולה טרפנו-פנולית. פנול (Phenol) הוא שמה של תרכובת אורגנית ארומטית אשר נוסחתה C6H5OH. לפנול מבנה פשוט יחסית: טבעת בנזן אליה קשורה קבוצת הידרוקסיל, והיא קבוצה פונקציונלית חשובה בתרכובות אורגניות רבות.
הפנול, כקבוצה פונקציונלית, יכול להית קשור באוריינטציות שונות המשפיעות בין השאר על מידת החומציות של המולקולה בכללותה.
כל מצב כזה, מוסיף קידומת שונה לפנול, בשם התקני של המולקולה: כאשר הפנול קשור למולקולה דרך הפחמן הסמוך לפחמן של ההידרוקסיל, נוספת הקידומת "אורתו", כאשר בין שני הפחמנים הללו פחמן אחד נוסף "מטא", וכאשר יש שני פחמנים ביניהם, מצב בו הפחמן ההידרוקסילי הוא בדיוק מול הפחמן הקשור למולקולה, נוספת התחילית "פארא".
לפנול קשור טרפנואיד שנוצר במהלך הביו-סינתזה של פיטוקנבינואיד.

עד היום נמצאו בצמח הקנביס 165 פיטוקנבינואידים (פיטו = צמח) שונים שהם תרכובות טרפנו-פנוליות נדירות בטבע.
הפיטוקנבינואידים הם חומרים הידרופובים ולכן מסיסים בשמן וממוצים מהתפרחות בעזרת ממס קוטבי.
מכלל 165 הפיטוקנבינואידים, נחקרו עד היום בעיקר השלושה הנפוצים ביותר בצמח:
טטרהידרוקנבינול TETRAHYDROCANNABINOL – THC
קנבידיאול – CANNABIDIOL – CBD
קנבינול – CBN – CANNABINOL

1. פיטוקנבינואידים – (פיטו = בא מהצמח) אלו הם הקנבינואידים המצויים בצמח הקנביס.
2. קנבינואידים סינתטיים – נוצרו במעבדה ביד אדם, חלקם בעלי דמיון מולקולרי לפיטוקנבינואידים הטבעיים וחלקם ללא דמיון מבני – אבל הם נקשרים לחלבוני המטרה – הקולטנים האנדוקנבינואידים בגוף.
3. אנדוקנבינואידים – (אנדו = בא מבפנים, בא מהגוף): קנבינואידים שנוצרים בגוף האדם, חומצות שומן שמתוכן הידועות ביותר הן:
אננדמיד (ארכידוניל אתנול אמיד AEA)
ו- ARACHIDONIL GLYCEROL) 2-AG).

קנבינואידים משפיעים על גוף האדם כתוצאה מקשירה לקולטנים אנדוקנבינואידים (פנימיים) על-פני הקרומיות של תאים שונים.
ידועים שני קולטנים אנדוקנבינואידים:
CB1 (המרכזי) שנמצא במוח ובמערכת העצבים בריכוז גבוה
ו-CB2 (ההיקפי) שנמצא בעיקר בפריפריה ובתאי מערכת החיסון.

המונח "לא-משכר" מתייחס להשפעה של תחושת השיכרון או "הריחוף" (סוטול או HIGH) על המוח כתוצאה משימוש בקנביס או סמים אחרים. תחושת השיכרון נובעת מהתקשרות של מולקולות מסוימות בצמח הקנביס לקולטני המערכת האנדוקנבינואידית הנמצאת בגוף האדם. קולטני המערכת שנמצאים במוח ובמערכת העצבים המרכזית נקראים CB1 ואליהם נקשרת בזיקה גבוהה המולקולה THC.
קנבידיאול (CBD) לעומת זאת, לא גורם להשפעות "ממסטלות" ולא מרגישים בהשפעתו תחושת HIGH בכלל, משום שהוא איננו נקשר לקולטנים אלו. מנגנוני הפעולה של ה- CBD עובדים בצורה שונה ממנגנוני הפעולה של ה- THC ולכן צרכנים רבים של מוצרי CBD מופתעים בהתחלה מהעובדה שאכן אין כל תחושה של שיכרון בנטילת השמן או בכל צורת צריכה אחרת. יחד עם זאת, לא נכון יהיה לומר שה-CBD איננו פסיכו-אקטיבי כלל.

CBD מאופיין כתרכובת פסיכו-אקטיבית אך לא משכרת (NON-INTOXICATING) כלומר היא משפיעה על המוח ועל מערכת העצבים אך בדרך עקיפה שאיננה משנה את התפקודים ההכרתיים ואינה משנה את תפיסת המציאות.
החומרים הפסיכואקטיביים במובן הרחב כוללים: סמים, תרופות, חומרים רעילים לא רפואיים.
1. חומר שנועד להשפיע לצורך לא רפואי או רפואי על מערכת העצבים המרכזית על מנת לגרום לשינוי בתפקוד המוח על מרכיביו, וכתוצאה מכך לגרום שינויים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות.
חומרים פסיכואקטיביים רבים הם תרופות:
קבוצה גדולה של חומרים פסיכואקטיביים מורכבת מתרופות המרשם אופיואידיות משככות כאבים המשמשות בענפים רפואיים רבים.
חומרי ההרדמה והתרופות לשיכוך כאב – מרביתם מבוססים על חומרים אופיואידים, שהם חומרים פסיכואקטיביים. חלק מהתרופות מקבוצת האופיואידים, ממקור טבעי או חצי-סינתטיים, מבוקשות מאוד גם על ידי צרכני סמים, מפני שהם יכולים לתפקד גם כסמים פסיכואקטיביים. ההרואין שהוא סם רחוב, נשר בזמנו מן הרפואה הקונבנציונלית לפני עשרות שנים. גם האופיום הטבעי הוא בשימוש מאוד מצומצם ברפואה המודרנית.
תרופות נוירולוגיות – כמו אנטיאפילפטיות, אנטיפרקינסוניות, לטיפול באפילפסיה ופרקינסון.
תרופות אנטיכולינרגיות
גם חלק מההורמונים הטבעיים או הסינתטיים ונגזרותיהם למשל קורטיקוסטרואידים, תכשירים הורמונליים או אחרים בשימוש בהפרעות של בלוטת המגן, וכו'
תרופות נוגדות יתר לחץ דם, לאי ספיקת לב, להפרעות קצב הלב, אנטיביוטיקה, תרופות נגד טפילים ופטריות, תרופות כימותרפיות נגד גידולים סרטניים, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, תרופות בשימוש בטיפול גמילה מסמים ואלכוהול.
לקבוצה זו שייכים:
סמים אנקסיוליטים: תרופות המשמשות להפחתת חרדה כמו בנזודיאזפינים וברביטורטים.
סמים מעוררים: חומרים שממריצים את פעילות המוח אך לא משפיעים על תפיסת המציאות. דוגמאות: אמפטמינים, קפאין, קוקאין, ניקוטין.
סמים מדכאים: הכוללים תרופות הרגעה, תרופות לשינה, ואופיואידים. קבוצה זו מונה את כל סמי ההרגעה, מעודדי השינה, מפחיתי החרדה, וחומרי ההרדמה, שלפעמים גורמים לשינויים תפיסתיים ולפעמים מעוררים תחושות אופוריה.
בשנתיים האחרונות מדינות רבות בעולם מכירות ב- CBD כסם פסיכואקטיבי אך לא משכר, בעל פרופיל בטיחותי גבוה במיוחד, שאיננו משנה את תפיסת המציאות ו/או משנה תפקודים הכרתיים, שלא מתפתחת בו תלות והתמכרות וללא תופעות לוואי שליליות.
2. חומר העלול לגרום לתופעות לוואי או להרעלה עם ביטויים נפשיים.
הכינוי סמים (drugs of abuse, substances of abuse), שקיבל בתקופה המודרנית לרוב קונוטציה שלילית, משמש לציין חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש בדרך כלל מחוץ למסגרת הרפואה, כ"סמי רחוב" ממקור צמחי או סינתטי לצורך השגת הנאה, העלאה מהירה במצב הרוח ובחשק, שינויי תודעה, (recreational drug use), ערנות מוגברת ולחלקם פוטנציאל לשימוש מזיק, תלות נפשית או פיזית, תופעות הרעלה כגון שכרות או מצב הלוצינטורי ולכן נקראים גם "סמים משכרים" או "ממכרים". מכיוון שהם נמכרים לרוב בשוק השחור על ידי סוחרי סמים הם נקראים גם "סמי רחוב".
לקבוצה זו שייכים:
סמים אמפתוגנים (אמפתמינים)-אנטיקטוגנים: פנתילאמינים כמו MDMA, MDA.
סמים הלוצינוגניים: הכוללים פסיכדליים, סמים דיסוציאטיביים, ודליריאנטים. קבוצה זו מונה את כל החומרים הגורמים לשינויים חריגים בתפיסת המציאות, המרחב והזמן, וברגש. דוגמאות: פסילוציבין, LSD, סלוויה דיווינורום, ומסקלין.

המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנביס. בודד לראשונה בשנת 1964, בצורתו הטהורה, על ידי הכימאים הישראליים רפאל משולם, יחיאל גאוני, חביב אדרעי ועמיתיהם במכון ויצמן למדע, דאז חלק מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
כאשר ה-THC קר הוא מוצק מזוגג, כאשר מחומם הופך לדביק וצמיגי. כשהוא נוצר בצורה סינתטית הוא נקרא באופן רשמי דרונאבינול.
 הוא זמין על ידי מרשם רופא בארצות הברית ובקנדה תחת שם המותג מרינול.
עקב היותו מסווג כטרפנואיד ארומטי,  ל-THC יש יכולת נמוכה מאוד להתמוסס במים, אבל יכולת טובה להתמוסס בממסים אורגניים, במיוחד שמנים וכוהל.

קנבינול היא תרכובת לא פסיכו-אקטיבית הנמצאת בכמויות מזעריות בצמח הקנביס ועל-פי רוב בקנביס שאופסן בתנאים לא מתאימים.
שלא כמו שאר הקנבינואידים CBN לא נוצר ישירות מקנביגרול (cannabigerol- CBG) או מחומצה קנביגרולית (cannabigerolic acid – CBGA) אלא כתוצר משנה של (THCA (tetrahydrocannabinolic acid. כלומר, אם הקנביס נחשף לזמן ממושך לאוויר החופשי או לקרני שמש, THCA הופך ל- CBNA.
CBN הוא החומר הפעיל הממוצה בתהליך של דה-קרבוקסילציה מחומר המוצא CBNA.
CBN מתפקד כאגוניסט חלקי לקוטני המערכת האנדוקנבינואידית CB1 אבל נקשר בזיקה גבוהה יותר לקולטנים CB2.
יחסית ל- THC יש לקנבינול זיקה נמוכה בהרבה לקולטנים במערכת האנדוקנבינואידית.

דה קרבוקסילציה הינו תהליך חימום אותו מבצעים בכדי להפוך את הקנבינואידים המצויים בצמח. החומצות הקנבינואידיות לפעילים מבחינה פסיכואקטיבית. בתהליך זה מסירים את קבוצת הקרבוקסיל COOH משאר המולקולה. קבוצת COH אשר הייתה קשורה לטבעת A.
וכך מתפרקות אותן חומצות לקנבינואידים פעילים. 

מיוצר מצמח המפ שמכיל הרכב שלם של קנבינואידים, טרפנואידים, פלבונואידים ושעוות. התפרחת של הצמח עוברת מצוי ואחריו דה קרבוקסילציה. שמן פול ספקטרום מכיל את ההרכב העשיר והמלא האפשרי של צמח ההמפ.

שמן זה עשוי מ-CBD טבעי אשר זוקק מצמח הקנביס.
משמעות הדבר היא כי שמן זה אינו מכיל טרפנים וקנבינואידים אחרים, הוא חסר ריח וטעם ונטול THC לחלוטין. 

(Terpene) או – טרפנואידים, הם קבוצה של תרכובות אורגניות המורכבות מיחידות חוזרות של איזופרן (C5H8). כשמדובר על יחידות איזופרן טהורות הקשורות האחת לשנייה קרוי החומר טרפן; כשקיימים שינויים קלים ביחידות האיזופרן (תוספת של אטומי חמצן, למשל) קרוי החומר טרפנואיד (Terpenoid) או איזופרנואיד (Isoprenoid). טרפנים גדולים עשויים להכיל עשרות יחידות איזופרן. כל הטרפנים מסונתזים, באמצעות מסלולים מטבוליים סבוכים, מאצטיל CoA. יחידות האצטיל מתחברות זו לזו ויוצרות בהדרגה טרפן. לעיתים נסגרות שרשראות האיזופרן לטבעת, דבר המקשה על זיהוי התרכובת כטרפן במבט ראשון. הטרפנים השונים מחולקים לקבוצות לפי מספר יחידות האיזופרן המרכיבות אותם.
הטרפנים מיוצרים בעיקר על ידי צמחים ומהווים מטבוליטים משניים. חומרי סיכה, ריח, הגנה וצבע רבים, וכן שמנים אתריים, הם טרפנים. טרפנים בריכוז גבוה ניתן להפיק משרף של עצים, במיוחד עצי מחט (ראו טרפנטין). גומי הוא פוליטרפן המכיל עשרות יחידות איזופרן. הקרטנואידים (Carotenoids) הם קבוצה של צבענים (פיגמנטים) המורכבים משמונה יחידות איזופרן והמקנים צבעי צהוב, כתום ואדום לפירות, פרחים, עלים ולמבנים אחרים בצמח. טרפנים רבים מהווים מרכיב באלקלואידים, הקבוצה הגדולה ביותר של מטבוליטים משניים בצמחים.
***
מולקולות טעם וריח צמחיות הנמצאות בכל פרח "רגיל" ומסייעות גם הן לחיזוק השפעותיו של צמח הקנביס בפעולתן הסינרגטית עם הקנבינואידים כדי ליצור את השפעותיו וסגולותיו הרבות. לעתים קרובות לטרפנואידים ישנו ניחוח חזק המתאדה במהירות.

הפלבונואידים או ביופלבונואידים (בלטינית: flavus, צהוב), שנודעו בעבר גם בשם כולל "ויטמין P", הם קבוצת תרכובות המסונתזות על ידי צמחים ומצויות בפירות וירקות. הפלבונואידים הם מטבוליטים משניים, כלומר אינם חיוניים באופן מידי לחיי התא הצמחי. יחד עם זאת, יש להם מספר תפקידים:
פיגמנטים של צמחים המייצרים צבע צהוב אדום או כחול מסייעים במשיכת בעלי חיים מאביקים.
משיכת חיידקים סימביוטיים המכונים ריזוביום ודחיית טפילים.
בתנאי מעבדה הראו יכולת אנטי בקטריאלית ודחיית פטריות בצמחים.
הפלבונואידים התגלו במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי הביוכימאי ההונגרי אלברט סנט-גיירגי שכינה אותם בשם ויטמין P

המערכת האנדו-קנבינואידית בגוף האדם מורכבת מהליגנדים (Ligands): אננדמיד ו- 2AG, מהקולטנים שלהם, מהאנזימים שמפרקים אותם ומהחלבונים הנשאים שמעבירים אותם לתוך התא. זוהי מערכת פנימית מרכזית שמשפיעה על מנעד רחב מאוד של תהליכים ביולוגיים וכימיים בגוף ומהווה גורם מכריע בבריאות ותקינות תפקוד המערכות בגוף. המערכת אנדוקנבינואידית בגוף שומרת על מאזן חומרים הומיאוסטזיס בגוף כולו. איזון זה הוא המאפשר לגוף לעבוד בצורה הבריאה ביותר.
המערכת האנדו-קנבינואידית בגוף האדם משמשת כווסת, ועיקר תפקידה הוא להביא את הגוף והנפש לאיזון – הומיאוסטזיס.
מנגנון הפעולה של האנדוקנבינואידים הוא נדיר בטבע, הפוך למנגנון הפעולה של שאר השליחים העצביים ונקרא- "אות הופכי" – RETROGRADE SIGNALING.
קנבינואידים משפיעים על גוף האדם כתוצאה מקשירה לקולטנים אנדוקנבינואידים (פנימיים) על-פני הקרומיות של תאים שונים. ידועים שני קולטנים אנדוקנבינואידים: CB1 (המרכזי) שנמצא במוח ובמערכת העצבים בריכוז גבוה ו-CB2 (ההיקפי) שנמצא בעיקר בפריפריה ובתאי מערכת החיסון.
בגופנו מצויים אנדוקנבינואידים, חומצות שומן, תרכובות מולקולריות המופקות בגוף באופן טבעי, שהידועים ביניהם הם:
 אננדמיד (ארכידוניל אתנול אמיד AEA) ו- ARACHIDONIL GLYCEROL) 2-AG).
האנדוקנבינואידים נקשרים ומפעילים את שני הקולטנים הקנבינואידים שבגופנו. למרות ההבדלים הברורים במבנה הכימי שלהם, גם אנדו- וגם חלק מהאקסו-(פיטו)-קנבינואידים נקשרים לאותם קולטנים בגופנו:
ה-THC נקשר בזיקה גבוהה לקולטנים CB1 ו-CB2 בעוד שה-CBD לא נקשר אליהם בכלל ומנגנוני הפעולה שלו נבדלים ולא קשורים לקולטנים הללו. הפעילות הפרמקולוגית של ה-CBD מעניינת מאוד, כיוון שהיא אינה עובדת ישירות על קולטני CB1 ו-CB2, אך יש לה יכולות לחסום פעילות של תרכובות מסוימות שמפעילות את הקולטנים האלו, כמו ה-THC.
***
האנזים FATY ACID AMIDE HYDROLASE – FAAH מפרק אננדמיד ו-2AG ומסיים בכך את פעולתם בסינפסה במהירות. קנבידיאול מעכב את האנזים הזה (FAAH) ובכך מוגברת פעילותם משכחת הכאב והמרגיעה של האנדוקנבינואידים, דרך הקולטנים האנדוקנבינואידים.

הוא מולקולה העוברת בין תא עצב (נוירון) לתא מטרה כלשהו דרך הסינפסה. תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה המפריש חומרים. מערכות מפתח מוחיות העומדות בבסיס הקוגניציה, הרגש והמוטיבציה, מעוצבבות על ידי המערכות הראשיות של המוליכים העצביים. לפיכך קשה לשער את מקורותיה העצביים של ההתנהגות האנושית מבלי להבין את תפקידם.
המוליכים העצביים מסונתזים ומאוחסנים בשלפוחית סינפטית, אשר נמצאת בקצה האקסון של תא עצב. דחף עצבי המועבר דרך האקסון של תא העצב הפרֶה-סינפטי גורם לשחרור של המוליך העצבי אל המרווח הסינפטי. באופן זה האות החשמלי מתורגם לאות כימי. המולקולות של המוליך העצבי מתקשרות לקולטנים הנמצאים על פני תא המטרה הפוסט-סינפסי. קישור זה מפעיל תעלות יונים, אשר יוצרות פוטנציאל חשמלי סינפטי בתא המטרה. המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של המוח. הם מאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות תהליך של העברה סינפטית. למוליך העצבי יכולה להיות השפעה מעכבת או מעוררת על תא המטרה.
השפעתם של המוליכים העצביים מתמקדת בתא המטרה הפוסט-סינפטי בלבד משום ששם ריכוזם הוא הגבוה ביותר. תהליך הפעפוע גורם לדילול של המוליך העצבי שהופרש. תהליך זה מתעצם ככל שהמרחק מהסינפסה גדל, כך שריכוזו של המוליך העצבי מחוץ לסינפסה שואף לאפס. באופן זה המוליך העצבי שהופרש לסינפסה מסוימת לא יצליח להשפיע על סינפסות שכנות. על מנת שתתרחש ההפעלה של תא המטרה כמות המוליך העצבי שמשתחררת מהתא הקדם סינפטי צריכה להספיק להבאת המתח החשמלי של התא הקולט לערך הסף שלו. ערך הסף של כל תא מושפע ממתח המנוחה שלו. במידה והמתח החשמלי יהיה נמוך מערך הסף תא המטרה לא יופעל.
העברה אות עצבי בצורה זאת נקראת Anterograde signaling

מנגנון הפעולה של הקנבינואידים הוא נדיר בטבע, הפוך למנגנון הפעולה של שאר השליחים העצביים ונקרא- "אות הופכי"  RETROGRADE SIGNALING.
האנדו-קנבינואיד מיוצר בתא העצבים הפוסט-סינפטי ואילו הקולטן המתאים נמצא בתא העצב הפרה-סינפטי.
בתאי עצבים שמשחררים את השליח העצבי המרגיע GAMA AMINO BUTIRIC ACID – GABA הקנבינואידים ימנעו (ידכאו) שחרור נוסף של השליח העצבי המרגיע וכך ההשפעה הכללית תהיה מעוררת.
בתאי עצבים שמשחררים את השליח העצבי המעורר GLUTAMATE – Glu הקנבינואיד ידכא וימנע את שחרור השליח העצבי המעורר – ובכך ההשפעה הכללית תהיה מרגיעה.
המערכת האנדו-קנבינואידית בגוף האדם משמשת כווסת, ועיקר תפקידה הוא להביא את הגוף והנפש לאיזון – הומיאוסטזיס. איזון זה הוא המאפשר לגוף לעבוד בצורה הבריאה ביותר.

חומצה גאמא-אמינובוטירית (Gamma-Aminobutyric Acid – GABA), היא חומצה אמינית לא-חלבונית הקיימת בכל ממלכות החי: בפרוקריוטים, באאוקריוטים חד תאיים, ובכל האאוקריוטים הרב תאיים, כולל צמחים. GABA היא נגזרת של חומצת האמינו גלוטמט. בבעלי חיים GABA היא המוליך העצבי המעכב השכיח ביותר במערכת העצבים המרכזית ובמוח. בהתאם לכך, רוב הסינפסות המעכבות במוח משתמשות ב-GABA. תאי העצב הרגישים ל- GABA מרוכזים בעיקר באזורי מוח כמו אונות העורף, התלמוס וההיפותלמוס.
הסם פיקרוטוקסין, אשר חוסם קולטני GABA, גורם לעוויתות משום שלא ניתן לבקר את תנועת השרירים כראוי ללא השפעתו המעכבת של ה-GABA. תרופות רבות נגד חרדה מעכבות את פירוק ה-GABA וכך מגבירות את פעילותו. בבעלי חוליות, GABA משמש כמוליך עצבי בסינפסות מעכבות במוח. GABA נקשר לקולטן על קרומי תאי העצב הקדם-סינפטי והפוסט-סינפטי. היקשרות המולקולה לקולטן מביאה לפתיחת תעלות יונים בררניות – תעלות אשלגן או תעלות כלור. יציאת יוני אשלגן טעונים חיובית מהתא, או כניסת יוני כלור טעונים שלילית אל תוך התא, מביאה להגדלת הפרש הפוטנציאלים החשמלי בין פנים התא לבין התמיסה החוץ-תאית, מצב המכונה היפרפולריזציה.
כתוצאה מכך מתרחק מתח הקרום של פנים התא מערך הסף הדרוש לעירור דחף עצבי. כך משמשת GABA כמוליך עצבי מעכב.
GABA מופקת מחומצת האמינו גלוטמט באמצעות האנזים L-glutamic acid decarboxylase ובסיוע צורה זרחתית של ויטמין B6 המשמשת קו-פקטור. יצוין כי גלוטמט משמש כמוליך עצבי מעורר עיקרי במערכת העצבים המרכזית: כ-80% מהסינפסות במוח משתמשות בגלוטמט כמוליך עצבי. כלומר, המוליך העצבי המעכב הנפוץ ביותר הוא נגזרת של המוליך העצבי המעורר הנפוץ ביותר.
בעקבות ההשפעה המעכבת שלו על הפעילות העצבית, המוליך העצבי GABA ממלא תפקיד מרכזי בכמה צורות של פסיכופתולוגיה. למשל, רמות נמוכות של GABA עלולות להוביל לפעילות יתר עצבית, אשר באה לידי ביטוי בתחושת חרדה.
בתאי עצבים שמשחררים את השליח העצבי המרגיע Gama Amino Butiric Acid – GABA הקנבינואידים ימנעו (ידכאו) שחרור נוסף של השליח העצבי המרגיע וכך ההשפעה הכללית תהיה מעוררת.

חומצה גלוטמית היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
החומצה הגלוטמית אינה "חומצת אמינו חיונית", שכן תאי גוף האדם מסוגלים לייצר חומצה זו בעצמם מחומצת אמינו אחרת. בנוסף לתפקיד המבני של חומצה גלוטמית כמרכיב בחלבון, משמשת החומצה גם כמוליך עצבי במוח וכחומר מוצא ליצירת GABA, מוליך עצבי נוסף.
החומצה הגלוטמית דומה בהרכבה לחומצה אספרטית, חומצת אמינו אחרת, אלא שבשייר שלה קיימות שתי קבוצות מתילן (CH2) ולא אחת. השייר של חומצה גלוטמית מורכב, אם כן, משתי קבוצות מתילן ומקבוצת קרבוקסיל (COOH). החומצות גלוטמית ואספרטית הן חומצות האמינו היחידות בעלות שייר חומצי. קבוצת הקרבוקסיל נוטה לאבד את אטום המימן שלה, ומכאן חומציותה. כשהדבר מתרחש, הוא הופך ליון קרבוקסילט (-COO), ואז נהוג לקרוא לתרכובת "גלוטמט" (Glutamate). כך קורה ב-pH נייטרלי. המטען החשמלי של גלוטמט הוא 1-, עקב יון הקרבוקסילט השלילי. צפיפות החומר 1.46 גרם לסמ"ק, המסיסות במים – 7.5 גרם לליטר. חומצת האמינו גלוטמין היא נגזרת של החומצה הגלוטמית. השייר שלה מורכב מקבוצת אמיד (CONH) במקום קבוצת קרבוקסיל. היא נוצרת כשהחומצה הגלוטמית מגיבה עם אמוניה. עקב הקרבה בין שתי החומצות קיים סימול ארוך המציין גלוטמין או חומצה חומצה גלוטמית – Glu – וכן סימול קצר – E.

בתאי עצבים שמשחררים את השליח העצבי המעורר GLUTAMATE (Glu) הקנבידיאול (CBD) ידכא וימנע את שחרור השליח העצבי המעורר ובכך ההשפעה הכללית תהיה מרגיעה.
ב 1992 בודדו פרופסור רפאל משולם וקבוצתו מרכיב חדש מהמוח, אותו כינה אנאנדמיד (Anandamide) . האננדמיד שהוא נגזרת של חומצה שומנית, שונה במבנהו מהקנבינואיד הצמחי, והוא בעל אותו פרופיל פעילות כמו ה- THC . קבוצתו של משולם בודדה אנדו-קנבינואיד נוסף מהטחול 2-arachidonoyl glycerol ‏ 2AG.
האננדמיד וה- 2AG הם שני האנדו-קנבינואידים העיקריים שזוהו עד כה. מחקר זה לא רק שסייע לבסס את אופן הפעילות של הקנבינואידים, אלא גם קידם את ההבנה של הקואורדינציה הגסה, התיאבון, הזיכרון והרגשות. עבודותיהם של קבוצות רבות מראות את המעורבות של האנדוקנבינואיד בתהליכים כאלה. חשיבות הקנבינואידים של הצמח והאנדו-קנבינואידים בתהליכים פיזיולוגיים רבים ובמצבים פתולוגיים כגון הגנה עצבית (neuroprotection) , שינה, הרחבת כלי הדם, סרטן, דלקת, הנקה, בניית עצמות וסוכרת תלוית אינסולין.

מוליך עצבי הנוצר בסינתזה של חומצה ארכידונית ואתנולמין. מקור השם אנאנדמיד הוא חיבור בין המילה "אנאנדה" שבסנסקריט משמעותה "אושר פנימי", לסיומת אמיד שהוא השייר הכימי במולקולה שנמצאה. אננדמיד ידוע גם בשמות אראכידונוילאטנולאמיד או בקיצור AEA המבנה שלו נתגלה בשנת 1992 באוניברסיטה העברית בירושלים.
אננדמיד חשוב להתפתחות העוברית בהריון וקשור ככל הנראה לרגשות אושר ושמחה. הוא קנבינואיד אנדוגני ואף על פי שהוא יחסית שונה מהם במבנהו הכימי, הוא דומה בתכונותיו הליפופיליות לפיטוקנבינואידים המצויים בקנביס, כגון CBD ו THC. עד כה נמצאו מספר קולטנים עצביים לאננדמיד בפרט ולקנבינואידים בכלל, המוכרים ביניהם CB1 CB2 ו GRP55.
בניגוד למוליכים עצביים רבים, האננדמיד (כמו שאר הקנבינואידים) נע במרווח הסינפטי דווקא מהעצב הפוסט-סינפטי לעצב הקדם-סינפטי.
תזונה של מאכלים המכילים חומצה ארכידונית וחומצות שומן חיוניות אחרות ובעיקר אומגה 3 משפיעה על ייצור אננדמיד ואנדוקנבינואידים (Endocannbinoids) אחרים במוח.

 

מפרק אננדמיד ו- AG-2 ומסיים בכך את פעולתם בסינפסה במהירות.
קנבידיאול מעכב את האנזים הזה (FAAH) ובכך מוגברת פעילותם משכחת הכאב והמרגיעה של הקנבינואידים, דרך הקולטנים האנדוקנבינואידים.

×
×

עגלת קניות